פרופ' מיכל קובו

פרופ' קובו מיכל מומחית בגינקולוגיה מיילדות ובעיות פיריון.   מנהלת את חדרי הלידה ומחלקת יולדות בבית חולים וולפסון, בחולון.
מכהנת כפרופסור חבר באוניברסיטת תלאביב, פירסמה למעלה מ 90 מאמרים ומחקרים הקשורים לתחום עיסוקה בעיתונות הרפואית המובילה.

במסגרת המירפאה הפרטית ניתן לקבל יעוץ בנושאי ההתמחות, מעקב הריון, הריון בסיכון, מחלות אימהיות נוספות בהריון כמו סוכרת, נטיה לקרישיות יתר, לופוס ועוד וכן בכל נושא הקשור לרפואת נשים. 

 

תחומי ההתמחות

סיבוכי
הריון

הריונות בסיכון גבוה
כגון הריונות מרובה עוברים

האטה
בגדילת העובר

יתר לחץ דם בהריון
ורעלת הריון

שייכות לאיגודים

  • פרופ' קובו חברה בוועד האיגוד הישראלי לגינקולוגיה ומיילדות
  • גיזברית האיגוד הישראלי לגינקולוגיה ומיילדות
  • יו"ר החברה הישראלית לחקר השליה
  • חברה לשעבר בוועד החברה הישראלית לרפואת האם והעובר

נסיון אקדמי

  • לימודי רפואה באוניברסיטת תל-אביב 
  • התמחות בגינקולוגיה ומיילדות בבית חולים  ע"ש רבין 
  •  תואר שלישי (דוקטורט- PhD ) במכון וייצמן למדע
  • השתלמות מחקרית ברפואת האם והעובר בניו-יורק 
  • תואר שני במינהל מערכות בריאות אוניברסיטת בן-גוריון 

הקליניקה

קובו&השרוני

שאלות ותשובות

התקן תוך רחמי הוא מאמצעי המניעה היעילים והבטוחים ביותר. יעילות ההתקן במניעת הריון עומדת על כמעט 100% ( 99% ) ותלויה בסוג ההתקן. ההתקן נחשב לאמצעי מניעה מאד נוח ופופולרי בשוק. ישנם שני סוגי התקנים עיקריים – התקן נחושת והתקן הורמונלי המכיל פרוגסטרון.
התקן נחושת (לרוב בצורת האות T) משחרר יוני נחושת בחלל הרחם, בעלי השפעה על הזרע ומניעת הפריה. תיתכן השפעה על רירית הרחם שגם היא מפריעה לפעילות ותנועתיות של הזרע לכוון החצוצרה.
התקן הורמונלי (גם בצורת T) מפריש הורמון הנקרא לנובורגסטרל, בכמות נמוכה ומבוקרת בחלל הרחם. הפרשה זו גורמת לעיבוי ריר צוואר הרחם לכזה שמונע מעבר זרעונים מהנרתיק לחלל הרחם, ומפריע להפרית הביצית. בנוסף, הפרשת ההורמון לחלל הרחם גורמת לדיכוי צמיחת רירית הרחם שהופכת להיות דקה, מצב המונע השתרשות של העובר. לעיתים, ההתקן גורם לדיכוי של הביוץ. בעבודות שונות הראו כי עיקר פעולתו של ההתקן ההורמונלי הוא במניעת הפריה ופחות במניעת השתרשות.
לאחרונה הצטרף סוג נוסף של התקן. לא הורמונלי. שצורתו כדורית והוא מתאים את עצמו למבנה התלת מימדי של חלל הרחם.

אין לי מידע של אחוזים מדוייקים, אבל בישראל בקרב הצעירות אמצעי המניעה השכיח באופן בולט הוא גלולות. בקרב הנשים המבוגרות יותר יש שימוש שכיח בהתקנים מכל הסוגים. 

תקופת ההסתגלות משתנה מאישה לאישה ונמשכת בממוצע 2-3 חודשים. לחלק מהנשים אין כלל תקופת הסתגלות. תתכנה תופעות לוואי, כדוגמת: כאבי בטן לסירוגין, הגברת כמות או משך הדימום הווסתי ( עם התקן הנחושת)  או הכתמות דמיות קלות במהלך החודש או דימומים בין ווסתיים ( עם ההתקן ההורמונלי). חלק מהנשים המשתמשות בהתקן הורמונלי יחוו הפחתה משמעותית בכמות הדימום הווסתי עד להיעלמות הווסת.
במקרים קיצוניים ונדירים יכולים להופיע כאבי בטן חזקים, דימום מסיבי, התכווצוית או חום,  ואפילו לעיתים נדירות תיתכן פרפורציה של הרחם המתרחשת לרוב בעת ההתקנה. כל המצבים הללו מחייבים פנייה מיידית לצורך בדיקה וטיפול. 

את ההתקן צריך להחליף אחת לשלוש עד חמש שנים, כתלות בסוג ההתקן. כמובן שניתן להוציאו מוקדם יותר במידת הצורך או הרצון של האישה להרות.

בעקבות התפתחות "עולם אמצעי המניעה" ושדרוג ההתקנים, כולל הקטנת מימדיו הפיזיים של ההתקן,  יש כיום נטייה הולכת ועולה להמליץ על השימוש בהתקן.
כתוצאה מכך קיימת ירידה בגיל הממוצע של שימוש בהתקן תוך רחמי.  לצד מחקרים רבים בשנים האחרונות שהפריכו מיתוסים שגויים הקשורים לבטיחות ההתקן בשימוש בנשים צעירות ונשים שטרם ילדו.
יחד עם זאת למרות ההמלצה, בישראל מדובר בשלב זה רק באחוזים בודדים שישתמשו בהתקן, בגלל חששות של הרופאים, ניסיון קטן להתקנת ההתקן אצל נשים שמעולם לא ילדו, לצד חששות של הנשים הצעירות עצמן.

חשוב לדעת  כי יש אחוז קטן מהנשים שלהן לא מומלץ להשתמש בהתקן תוך רחמי בשל שיקולים רפואיים ספציפיים (למשל נטיה לדלקות ברחם, הריון חוץ רחמי בעבר ועוד). כמו כן חשוב לזכור כי ההתקן אינו מגן כלל מפני הדבקות במחלות מין. 

הזמן המומלץ להחדרת התקן תוך רחמי הוא בזמן הדימום הווסתי, מאחר וצוואר הרחם פעור מעט בזמן הדימום ולכן ההתקנה גורמת לפחות כאב. אבל, ניתן להכניס את ההתקן לחלל הרחם בכל שלב כל עוד יודעים בוודאות שהאישה לא הרה. 

אכן קיימת רתיעה אצל חלק מהנשים בשימוש בהתקן תוך רחמי. חלקן עקב פחד מכאב בעת ההתקנה וחשש מתופעות לוואי ומיתוסים שונים. אצל חלקן רק המחשבה על  "ההחדרה של גוף זר" גורמת לחששות ואי נוחות. 

כמו שנאמר קודם לכן,  על פי מחקרים רבים מהשנים האחרונות, אין שום מניעה להשתמש בהתקן תוך רחמי גם בנשים שטרם ילדו.
האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה (ואף האיגודים המקצועיים בעולם) מדגישים בהמלצותיהם כי יעילות ההתקן גבוהה, ונוחה, במיוחד למתבגרות ונשים צעירות הזקוקות לאמצעי מניעה לתקופות ארוכות טווח. זאת לעומת אמצעי מניעה אחרים תלויים בהקפדה של המשתמש. 

באמת ישנם מספר מיתוסים הקשורים להתקן תוך רחמי:

  • פגיעה בפריון – מיתוס שכיח אך שגוי. מחקרים רבים בשנים האחרונות שללו והפריכו לחלוטין כי התקנים תוך רחמיים גורמים לבעיות פריון או מעכבים כניסה להריון לאחר הוצאתם. יחד עם זאת יש לזכור כי התקן אינו מגן מפני הידבקות במחלות מין, שלעצמן עלולות לגרום לבעיות פריון.
  • דלקת או זיהום ברחם – לפני שנים הוצא משימוש התקן ספציפי בודד, לאחר שנמצא כי סוג החוט שלו עודד נדידת חיידקים מהנרתיק לצוואר הרחם. בהתקנים הקיימים בשימוש מאז סוג החוט הוא שונה . עדיין יתכנו מקרים של זיהום אגני בעקבות החדרת התקן תוך רחמי, אולם בשכיחות נמוכה מאד כ 1:1000 מקרים.  הסכון מופיע בעיקרו בשבועיים-שלושה הראשונים לאחר ההתקנה. לרוב בעת ההתקנה נוקטים במספר פעולות על מנת להקטין את הסיכון לזיהום.
  • ריבוי הריונות מחוץ לרחם – מיתוס שגוי גם כן. מאחר והתקן מונע הריון (מכל סוג שהוא) ב-99% לפחות, הרי שהוא מוריד מאד גם את שכיחות ההריונות החוץ רחמיים. יחד עם זאת, במקרים שבהם כן מתרחש הריון על אף נוכחות התקן תוך רחמי, ישנה עליה בסיכוי להריון חוץ רחמי.
  • ההתקן הוא אמצעי מניעה יקר. אמנם ההוצאה הכספית בעת רכישת התקן אינה נמוכה, אולם יש לזכור שההתקן משמש את האישה למספר שנים, לכן בחישוב חודשי עלותו אף נמוכה מאמצעי מניעה אחרים כדוגמת גלולות.

החדרת ההתקן מלווה באי נעימות או כאב קל, המשתנה מאישה לאישה. ההחדרה הינה פעולה קצרה שאורכת כ-2-3 דקות ולאחריה הכאבים פוחתים וחולפים. ניתן גם לקחת משכך כאבים כשעה טרם ההתקנה לנשים שחוששות במיוחד מהכאב, אם כי רוב הנשים לא נזקקות לכך.

הוצאת ההתקן נעשית ע"י משיכה בחוט המחובר אליו שקצהו מונח בנרתיק מעבר לפתח החיצון של צוואר הרחם. ההוצאה אורכת מספר שניות בודדות ואינה מלווה בכאב בדרך כלל.